מסכים בשנה הראשונה: האם התינוק לומד מהם?

התינוק עשוי להימשך לצבעים, לתנועה ולצלילים שעל המסך, ולהיראות מרוכז מאוד במה שהוא רואה. אך תשומת לב למסך אינה מעידה בהכרח שהתינוק לומד ממנו.

בשנה הראשונה התינוק לומד בעיקר מאינטראקציה ישירה עם האנשים ועם הסביבה סביבו: הוא שומע את קול הוריו, מתבונן בהבעות פניהם, משמיע קול ומקבל תגובה, אוחז בחפצים, מזיז אותם וחוקר אותם.

מה אומרות ההמלצות הבינלאומיות?

ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ שלא לתת לתינוקות מתחת לגיל שנה זמן מסך פסיבי.

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) מבהירה שילדים מתחת לגיל שנתיים זקוקים לחקירה מעשית ולאינטראקציה חברתית כדי לפתח מיומנויות קוגניטיביות, לשוניות, מוטוריות וחברתיות. גם היכולת שלהם ללמוד מתוכן דו-ממדי ולהעביר את מה שראו אל העולם האמיתי עדיין מוגבלת בשלב הזה.

לכן, גם אם הסרטון מתואר כ«חינוכי», הוא אינו מספק לתינוק את סוג הלמידה שהוא מקבל מאינטראקציה אמיתית.

המסך לא לוקח רק זמן

כשמדברים על מסכים, לא בוחנים רק את התוכן או את מספר הדקות מולו, אלא גם את החוויות שהמסך עלול לבוא במקומן.

זמן מול מסך עלול לבוא על חשבון שיחה עם התינוק, משחק, תנועה, חקירת חפצים, קריאה וקשר עין. החוויות האלה הן חלק מהותי מהתפתחותו בשנה הראשונה.

והאם שיחות וידאו שונות?

כן. שיחות וידאו אינטראקטיביות שונות מצפייה פסיבית, משום שהן מאפשרות אינטראקציה חברתית אמיתית: אדם מדבר עם התינוק, ממתין לתגובתו ומשיב לקולותיו ולתנועותיו.

משום כך האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מחריגה שיחות וידאו אינטראקטיביות מההמלצה להימנע ממסכים אצל ילדים מתחת לגיל 18 חודשים.

למה התינוק זקוק במקום המסך?

התינוק אינו זקוק לפעילויות חינוכיות מורכבות. שיחה איתו, שירה, קריאת ספר, משחק על הרצפה, חיקוי קולותיו ומתן חפצים בטוחים לחקירה — כל אלה הזדמנויות למידה אמיתיות.

בשנה הראשונה התינוק אינו זקוק למסך שילמד אותו על העולם; הוא זקוק להזדמנות לחיות אותו ולתקשר איתו.